<h1>רבינו חננאל על חולין</h1>
<h2>דף קלא.</h2>
[מספקא ליה, לרבא] ואמר לא מישקל שקלינן מינייהו ולא מיהב יהבינן. ומותיב רב אידי בר אבין אהא דרב, ארבע מתנות שבכרם, הפרט והעוללות והשכחה והפיאה, שלש שבתבואה, הלקט והשכחה והפיאה, שנים באילן השכחה והפיאה, כולם אין בהן הנאה לבעלים. פירוש, אין להם לתת אותם לענים שירצו הבעלים אלא כל עני שקודם זכה. ואפילו עני שבישראל מוציאין מידו.
ומעשר עני המתחלק בתוך ביתו יש בו טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא, נתינה כתיבא ביה שנאמר [דברים י"ד] מקצה שלש שנים [שם כ"ו] ונתת [ללוי לגר ליתום ולאלמנה]. ואפילו עני שבישראל מוציאין אותם מידו שנאמר [ויקרא כ"ג] לא תלקט לעני וגומר ודרשינן ביה להזהיר לעני [על] שלו. ושאר מתנות כהונה, כגון הזרוע והלחיים והקיבה אין מוציאין אותם מכהן לכהן ולא מלוי ללוי הא מלוי לכהן מוציאין. ופרקינן, מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקיבה, ומאי ניהו מעשר ראשון, אבל זרוע והלחיים ממש אין מוציאין מלוי לכהן. ואקשינן, מעשר ראשון ללוי הוא ופרקינן בתר דקנסינהו עזרא דכתיב [עזרא ח'] ומבני לוי לא מצאתי שם. וכיון שלא עלו הלויים עמו קנסינהו שלא ליטול מעשר ראשון. ומפורש ביבמות פרק [יש מותרות] [פ"ו ע"ב]. ואקשינן אימור דקנסינהו עזרא דלא למיהב להו, מישקל מינייהו מי קנסינהו, אלא כגון זרוע ומאי ניהו ראשון הגז, וכדפרשינן. לימא מסייע ליה לרב, כל דבר שהוא בקדושה כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה מוציאין אותם מידם וכו'. ואסיקנא מהא, השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות, ללוי ולישראל חייב, תיובתא דרב. דרש מרימר הלכתא כותיה דרב, אין מוציאין מלוי לכהן. והלכתא כרב חסדא, שהמזיק מתנות כהונה או האוכלן פטור. כי אתא עולא לבבל אמר הבו לי מתנתא לכהנתא. קסבר הא דכתיב [ויקרא כ"ב] ונתן לכהן הזרוע, ואפילו כהנת במשמע. ומותיב רבה בהא, אמאי תניא מנחת כהנת נאכלת, הא כתיב [שם ו'] וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ומטונך, כלומר, ומן הראייה שלך שהבאת, משם תשובה עליך. אהרן ובניו כתיבי בפרשה.
<h2>דף קלב.</h2>
רב פפא ורב אידי בר אבין אכלי בשביל נשותיהן. אמר רבינא אמר לי מרימר הילכתא כרב והילכתא כרב חסדא והילכתא כעולא, דיהבינן מתנתא לכהנתא, והילכתא כרב אדא בר אהבה דאמר לויה שילדה מישראל פטור מחמש סלעים.
תנו רבנן, הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בכלאים ובכוי, רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ורחל חייב, מן התייש וצביה פטור. ואסיקנא, מכדי בין רבנן ובין רבי אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא, ובשה ואפילו מקצת שה [קמיפלגי מ"ס שה ואפילו מקצת שה ומ"ס שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן. בשלמא ר"א דפטר קסבר שה ולא מקצת שה. אלא רבנן נהי נמי דקסברי שה] ואפילו מקצת שה, פלגא לישקול, אידך פלגא לימא ליה לכהן אייתי ראייה דאין חוששין לזרע האב ושקול. ופרקינן, מאי נוהגין בכלאים ובכוי דקתני, חצי מתנות. ומותיב רבי זירא אהא, הא דתנן בביכורים פרק שני [מ"ח] כוי יש בו דרכים שוה לחיה וכול', כיצד שוה לבהמה, חלבו אסור כחלב בהמה, ואין חייבין עליו כרת, ואינו נלקח בכסף מעשר, וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה. ולא קתני חייב בחצי מתנות. ופרקינן, לעולם אינו חייב אלא בחצי המתנות, ואיידי דתני חלבו דלא (מייתי) [מיתני] ליה חצי, תנא נמי חייב במתנות. כי אתא רבין א"ר יוחנן כוי לרבנן חייב במתנות כולהו, דתניא [דברים י"ח] וזה יהיה לכם משפט הכהנים מאת העם וגומר. היה לו לומר שור למה נאמר אם שור [לרבות] הכלאים. אם שה לרבות הכוי.
<h2>דף קלב:</h2>
פיסקא. השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות וכול'. אקשינן, למה לי למיתני השוחט לכהן, ליתני כהן ונכרי פטורין מן המתנות. אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח. דרש רבא, [דברים י"ח] מאת העם ולא (מן) [מאת] הכהנים, כשהוא אומר מאת זובחי הזבח [הוי אומר] אפילו כהן טבח במשמע. ואסיקנא, כהן טבח שתים שלש שבתות פטור מן המתנות, מיכן ואילך חייב. והני מילי בדלא קבע מסחתא אבל קבע מסחתא חייב מיד, כדחייביה רב נחמן לאושפיזיה דרב טבלא. אמר רב חסדא האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא וכל שכן טבחי ישראל. אמר רבא בר [רב] שילא הני טבחי דהוצל קיימי בשמתא דרב חסדא הני עשרים ותרתין שנין. למאי הילכתא. דקנסינן להו בלא התראה. אבל שמותי משמתינן להו תוב, כדתניא בד"א (שלוקין) [שמלקין] אותן ופוטרין אותם (מן) במצות לא תעשה, אבל במ"ע כגון שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. רב הונא קניס אטמא, רב נחמן קניס גלימא. פירוש.0...
אמר רב חסדא זרוע לכהן אחד, קיבה לכהן אחד, לחיים לשניים. והני מילי בשל צאן. אבל בשל שור אפילו גרמא גרמא חולקין. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה, ורבי יצחק אמר משום רבי יוחנן כאילו אוכל טבלים. ולית הילכתא כרבי יוחנן, דגרסינן באחרית פרק זה [קל"ד ע"ב], והרי מתנות דלא טבלי ותניא מקום שנהגו למלוג וכול'. שמעינן מינה דתלמוד ערוך אצלם דמתנות לא טבלי, אלא חשובין הן כלקט בשדה, מה הלקט אינו מעכב באכילת פירות השדה כך הרמת מתנות אין מעכבין באכילת בשר הבהמה. שחובת הטבח היא ליתנם בעצמם לכהן. ואין דומין לתרומה. דתרומה יש בה קדושה והוא בכלל כל הפירות ולכשיפריש הותרו שאר הפירות, והמתנות אין בהן קדושה, וגם אינם בכלל הבשר.
אמר רב חסדא מתנות כהונה אינן נאכלין אלא צלי ובחרדל, דכתיב [דברים י"ח] למשחה, לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. הא דאמר רב חסדא כל כהן שאינו בקי בעשרים וארבע מתנות כהונה אין לו חלק בהם. כלומר מתנשא ליגע בחלבים ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהם, הא מודה, אע"פ שאינו בקי, יש לו. כי הא דתניא רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק במתנות שנאמר [ויקרא ז'] המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, אין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות חמש עשרה עבודות ת"ל מבני אהרן, עבודה המסורה לבני אהרן, וכל כהן שאינו מודה בהם אין לו חלק בכהונה. טעמא דאינו מודה, הא מודה בהן, פירוש מודה, משמש, כמו שכתוב, אע"ג דאינו בקי בהן יש לו חלק בהן. חמש עשרה עבודות מפורשות בפרק הקומץ את המנחה [י"ח ע"ב] [גבי] לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ואלו הן, דתניא מנין לרבות היציקות והבלילות והפתיכות והמליחות והתנופות וההגשות וההקמצות וההקטרות והקבלות והמליקות וההזאות והשקאת סוטה ועגלה ערופה וטהרת מצורע ונשיאת כפים בין מבפנים בין מבחוץ.
<h2>דף קלג.</h2>
הא דאמרי משמיה דרב, כל כהן שאינו יודע ליטול חוטין שבלחי אין נותנין לו מתנות כהונה, דחויה היא. וחטיפי מתנתא זלזולי מצוה היא. ואפילו משאל, אדם חשוב לא, דכתיב [ש"א ח'] [ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר] חלקם שאלו בפיהם. ואפילו למיפלג, תדירא לא (בכור), אלא לפרקים. כדאביי דהוה שקיל במעלי יומא דכיפורי לאחזוקי נפשיה בכהנא. דאביי בדבית עלי קא אתי. ומפורש ביבמות [ק"ה ע"א] ובראש השנה [י"ח ע"א]. פירוש אנסי ליה עידניה, אביי היה לו חולי לא היה יכול לשהות נקביו. והיה מתירא לעבור לפני התיבה ולפרוס [כפיו], שמא ידחיקוהו נקביו ויבוא לידי בזיון. פירוש רבא נזוף הוה, מאותו המעשה המפורש בתעניות [כ"ד ע"ב] פרק [סדר תעניות אלו]. כהן המזכה לחבירו במתנות, והשונה לתלמיד שאינו הגון, והעושה טובה למי שאינו יודעה, כולן פשוטות הן. שריד. הוא תלמיד חכמים.
פירוש המשתתף עמהם צריך שירשום, פירוש ירשום שכל הרואה מכיר שהיא לכהן. ומקשינן אפילו עם הגוי צריך [ש]ירשום, ורמינהו המשתתף עם כהן צריך שירשום, עם גוי ופסולי המוקדשין אין צריך לרשום. ופרקינן הכא [במאי עסקינן] כד יתיב גוי אמסחתא, והכל רואין אותו ויודעין כי הבשר של גוי הוא. ומקשינן תוב, ופרקינן כד יתיב גוי אכספתא. פירוש במאזנים שמקבל המתנות ואי איכא למימר אפילו כהן יתיב אכספתא אמאי צריך לרשום. איכא למימר הרואה אומר אין לו חלק בו. אבל גוי ליכא למימר הימניה דאין אמנה בגוים. ואי בעית אימא סתם גוי מפעא פאעי. [פירוש] מדבר, כגון (את) "[אל] תשקול בהכרעה" וכיוצא בזה, ומגיד שהבשר שלו. [כ]דאמרינן במסכת סוכה [ל"א ע"א] הא פעיתא היא, כלומר דברנית היא.
<h2>דף קלג:</h2>
אמר רב הונא הכהן אם הוא שותף בראש פטור מן הלחיים, שותף ביד פטור מן הזרוע, שותף בבני מעים פטור מן הקיבה. וכך הלכה, דתניא הכהן שאמר לישראל הראש שלי וכולה שלך, אפילו אחד ממאה, נפטר מן הלחי, וחייב בכולם. הא דאמר חייא בר רב אפילו שותף באחד מהן פטור מכולם, עלתה בתיובתא דחייא בר רב תיובתא. אמר רב חסדא האי מתניתא אטעיתיה לחייא בר רב, דתניא כ"ד מתנות כהונה וכולם ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ובפרט ובברית מלח.
הא דאיבעיא לן כהן שאמר לישראל כל הבהמה שלי והראש שלך מהו, בתר חיובא אזלינן וחיובא דישראל הוא להפריש הלחי. או דילמא [בתר] עיקר הבהמה אזלינן והעיקר לכהן. ופשטנא מהא, הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז, וזה חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז. (דייקינן מינה, גז צאנו פטור, הא צאנו לגוז חייב) שמע מינה בתר חיובא אזלינן שמע מינה.
<h2>דף קלד.</h2>
ואם אמר לו הכהן מכרתי לך בהמה זו כולה חוץ מן המתנות פטור מן המתנות. פירוש, שיש לכהן בה שותפות, מפני שיש לו עדיין לכהן בה חלק והמשתתף (לכהן) [עם הכהן] פטור מן המתנות. ורמינן עלה, ופרקינן, חוץ שיורא הוא, והאומר חוץ שייר לעצמו בדבר חלק. על מנת לאו שיורא הוא, [אלא] תנאי, ותנאו בטל בהא שהתנה על דבר שעדיין לא זכה בו. ותוב רמינן עלה הא דתניא על [מנת] שלי המתנות, המתנות שלו. [בהא פליגי האי תנא] סבר על מנת כחוץ דמי ושיורא הוא. והאי תנא דתני נותן לכהן שירצה סבר על מנת לאו כחוץ דמי.
מתניתין. א"ל מכור [לי] בני מעיה של פרה זו והיו בה[ן] מתנות וכול'. ואוקימנא בששקל הלוקח לעצמו. אבל שקל לו טבח אמר רב מתנות כהונה (אינה) נגזלות, והדין עם (הלוקח) [הטבח]. ודכולי עלמא אית להו דרב חסדא דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה.
[מתניתין]. גר שנתגייר והיתה לו פרה וכול', עד ספק פטור. ורמי ליה ריש לקיש לרבי יוחנן הא דתנן במסכת פיאה סוף פרק רביעי חורי נמלים שבתוך הקמה לבעל הבית, ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר לו, אל תקניטני, בלשון בן אגרא אני שונה אותה, דתניא רבי יהודה בן אגרא אומר משום רבי מאיר ספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה [פיאה]. אמר לו ריש לקיש לרבי יוחנן, ואילו שנית אותה בלשון איש ערל שפתים, ויש מי שאומר בן עדל בדלי"ת. והיה תלמיד שלא היה מדקדק בשמועותיו. ואמר לו אם שונה אותה בן ערל ליכא חששא שמא טעות הוא בידו. דהא טעמא קאמר משום דכתיב [תהלים פ"ב] עני ורש הצדיקו, צדק משלך ותן לו. וכל שכן הספק. ופירק, פרה ביד גוי בחזקת פטור עומדת עד שיודע לך [כי] לאחר שנתגייר נשחטה, ביד ישראל בחזקת חיוב עומדת, ואמרינן הכא והכא העמד דבר על חזקתו, והבא להוציא דבר מחזקתו עליו הראייה. ואקשינן, והרי עיסה ביד גוי, דבחזקת פטירות היא, ותנן לגבי עיסה בחלה פרק שלישי [מ"ו], ספק משנתגייר [נעשית] או עד שלא נתגייר, חייב. [א"ל ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא] דאמר רב חסדא וכן תני ר' חייא שמונה ספקות נאמרו בגר, ארבע לחיוב וארבע לפטור, קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה בין טמאין בין טהורין לחיוב ראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור לפטור. כי אתא רבין אמר, קמה אקמה רמא ליה.
<h2>דף קלד:</h2>
לוי זרע בכישר. פירוש, כמו מדבר. ולא הוו עניי תמן למשקל לקט. א"ל רב ששת פטור אתה, דכתיב [ויקרא י"ט] לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולעטלפים. ואקשינן עליה הא [דתניא] אין מביאין תרומה מגורן לעיר ולא ממדבר ליישוב, ואם אין שם כהן שוכר ומביאן מפני הפסד תרומה. ופרקינן תבואה טבלה ולא סגיא ליה דלא מפריש מינה תרומה. וכיון דאפריש איחייב בה לאייתויה. ואקשינן, והרי מתנות דלא טבלי, דתניא [תוספתא פ"ט ה"ב] מתנות אין בהן משום קדושה אפילו מוכרן לגוי אפילו נותנן לפני כלבו, אין בהן אלא מצות כהונה בלבד. המשלח בשר לחבירו והיו בהן מתנות אינו חושש שמא מתנות כהונה הן. כלומר, אין בבהמה כולה חיוב מתנות, אלא הזרוע והלחיים והקיבה אלו בכל מקום שהן, הן לכהן. ושאר הבשר אין בו חשש אם הוציא מתנות אם לאו. ותניא מקום שנהגו למלוג לא ימלוג את הזרוע. פירוש, להעביר באש הצמר שעליו. להפשיט הראש לא יפשיט את הלחי. ואם אין שם כהן מעלין [אותן] בדמין ואוכלן מפני הפסד כהן. ופרקינן, מתנות נתינה כתיבא בהו וצריך להגיעם ליד כהן. אלא תעזוב למה לי לרבות המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו כול'.
ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדם רבי אמי וזכה בהו. ואע"ג דאמרינן ונתן לו, ולא שיטול מעצמו, אי אדם חשוב הוא רשאי. תניא והכהן הגדול מאחיו, צריך להיותו גדול מאחיו בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובכבוד. מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו ת"ל והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו.
איזהו הלחי מן הפרק של לחי כול'. והא תניא איזה הוא הלחי נוטלו מבית השחיטה, ובית השחיטה עמה. ופרקינן, מתניתין רבנן, דסברי בית השחיטה מטבעת גדולה, ברייתא רבי חנניה בן אנטיגנס היא דתניא מוגרמת פסולה, העיד רבי חנניה בן אנטיגנס על המוגרמת שהיא כשרה, כלומר בית השחיטה במקום לחיים. ואי בעית אימא הא והא רבנן. מתניתין שפיר. ברייתא דקתני "עמה", לאו עמה עם לחי. אלא נוטל הכהן הלחי, ונשאר בית השחיטה עמה דבהמה. כלומר, לחיים למעלה, ובית השחיטה למטה.
ת"ר הזרוע, המיומן שבזרוע, והיא זרוע הימין, כדאמ' הירך המיומנת והיא ירך הימנית. לחיים, ואפילו צמר כבשים ושיער שבזקן תיישים. קיבה, לרבות חלב שעל גבי הקיבה, אבל כהנים נהגו בו עין יפה להניחו לבעלים. דורשי חמורות אמרו זרוע כנגד היד, כדכתיב [במדבר כ"ה] ויקח רומח בידו. לחיים כנגד תפלה שנאמר [תהלים ק"ו] ויעמוד פנחס ויפלל, קיבה [במדבר כ"ה] ואת האשה אל קבתה.
<h2>דף קלה.</h2>
ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ כול'. אבל לא במוקדשין, קדשי מזבח לא איצטריך דהא כתיב [דברים ט"ו] לא תגוז בכור צאנך. כי איצטריך לקדשי בדק הבית, (כל') מאן דאמר [היו] בכלל העמדה והערכה. ואתינן לאוקמיה במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזתה וכחישתה. רבא אמר במקדיש גיזה עצמה. סקד"א לגוז וליפרוק ולותיב לכהן, אמר קרא [שם י"ח] גז צאנך תתן לו, מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדיה ונתינה. השתא דאתית להכי אפילו קדשי בדק הבית [נימא] הכי, ועמדה. ואמרינן, אלא צאנך למאי אתא לכדתניא [בהמת השותפים חייב בראשית הגז] ורבי אלעאי פוטר מ"ט דאמר קרא צאנך ולא של שותפות. ורבנן דפליגי עליה דרבי אלעאי למעוטי שותפות דגוי.
<h2>דף קלה:</h2>
פירוש, ראשית דגנך היא התרומה. והיא קדושת הגוף. אבל ראשית הגז אינה אלא קדושת דמים. (היא) דתניא ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות וכול'. פירוש, רשב"ג סבר יש ברירה, כיון שחלקו ולקח ישראל חלקו שהיה לו בתבואה (ועודה כשירה) [ועבודה בשדה], ולא היה לו לגוי אלא החלק, שלקח הוא חלקו בתבואת השדה, לא נשאר מחלק זה אצל זה כלום. ורבי לית ליה ברירה, סבר מי מודיע אותנו, ושמא מה שלקח ישראל [הוא] חלקו של גוי. לפיכך אמרינן חלקו של ישראל טבל וחלקו של גוי חולין, הכל מעורבין [לפיכך] אין להפריש מזה על זה. סוגיין דשמעתין (עיסה) [עיסת השותפין] חייבת בחלה איתרבאי מעריסותיכם, שדה השותפין חייבת בפיאה מדכתיב [ויקרא י"ט] את קציר ארצכם. ואימעטא שותפות גוי מדכתיב [שם כ"ג] לא תכלה פאת שדך בקוצרך. בהמת השותפין חייבת בבכורה מדכתיב [דברים י"ב] בקרכם ומיעט שותפות של גוי מדכתיב [שם ט"ו] בקרך וצאנך. בית השותפין חייב במזוזה מדכתיב [שם י"א] למען ירבו ימיכם. ואע"ג דכתיב ביתך, ההוא לכדרבא הוא דאתא דאמר דרך ביאתך [מן] הימין.
<h2>דף קלו.</h2>
תבואה של שותפין חייבת במעשר דכתיב [דברים י"ב] מעשרותיכם. וממעטינן שותפות [גוי] ממאי דכתיב [שם י"ד] מעשר דגנך. בהמת השותפין חייבת [במתנות], יליף (תרומה תרומה) [נתינה נתינה] מתרומה. וכי אתא [קרא דמאת] זובחי הזבח, [שם י"ח] לכדרבא הוא דאתא דאמר הדין עם הטבח כדפרשינן לעיל. שדה השותפין חייבת בביכורים, דכתיב [במדבר י"ח] בכורי כל אשר בארצך. וארצך אתאי למעוטי חוצה לארץ. טלית השותפין חייבת בציצית דכתיב [שם ט"ו] על כנפי בגדיהם. כסותך [דברים כ"ב] מיעט טלית שאולה להיות פטורה כל שלשים יום מן הציצית. בית השותפין חייב במעקה, דכתיב [שם] כי יפול הנופל ממנו. לגגך מיעט בתי כנסיות ובתי מדרשות. הא דאמר רב ביבי בר אביי, ודאמר רב חיננא מסורא, ליתנהו להני כללי אליבא דרבי אילעאי, כולם פשוטות הן. פירוש תרומה ושני אחריה, תרומה גדולה ואחריה מעשר. ואוקימנא למתניתין דלא כרבי אילעאי דשמעינן ליה דאמר המתנות וראשית הגז אינן ניתנות אלא בארץ, ואמרינן מ"ט דר"א, ואמר רבה יליף נתינה מנתינה. ואקשינן, אי מה תרומה מן החדש על הישן לא אף ראשית [הגז] כן. [אין], אין מצטרפין, דתניא היו לו שני צאן, גזז והניח שתים ושלש [שנים] אין מצטרפין, היו חמש צאן והניח אפילו שתים ושלש שנים מצטרפות. ותניא אחריתי אין מצטרפין. ואוקימנא הא דתניא אין מצטרפין לרבי אילעאי. פירוש גדל בחיוב, כגון הא דתניא ישראל שלקח שדה מן הגוי בסוריא וכול', וכן הלוקח בהמה מן הגוי טעונה צמר, והוסיף הצמר (פיר') נימא גדל בחיוב, ברשות ישראל חייב, ברשות גוי פטור. (ודתנן) [והתנן] הלוקח גז צאנו של גוי פטור מראשית הגז דייקינן מינה [גז צאנו פטור] הא צאנו לגוז חייב. ואוקימנא מתניתין דלא כרבי אילעאי.
<h2>דף קלו:</h2>
היו לו שני מינים שחופות, פירוש שחורות ששערם קשה, ולבנות, ששערם רך. עצה טובה אתא לאשמועינן דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון, אבל תרוייהו חדא מינא נינהו. והא דתנן האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום, דבעינן ראשית ששייריה ניכרין, כלומר בעינן שייריה חולין, כדי שיודע שזה קודש ואלו חולין. שאם אין חולין מניין יודע הפרש בין קודש לחולין. והאומר כל גיזי ראשית דבריו קיימין. ותני אחריתי לא אמר כלום, ואוקימנא לרבי אילעאי דיליף לה מתרומה. אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כהני תלתא סבי, כרבי אילעאי בראשית הגז שאינו נוהג אלא בארץ, וכרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה אומר אין ד"ת מקבלין טומאה. וכרבי יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד.
חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז, ואקשינן עלה, וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטרפות מה שאין כן במתנות. ופריק רבינא, מתניתין רבי שמעון היא דתניא רבי שמעון פוטר את הטריפות מראשית הגז. ואסיקנא מ"ט דר"ש יליף צאן צאן, מה מעשר טריפה לא, דכתיב [ויקרא כ"ז] כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת, אף ראשית הגז טריפה לא. ואקשינן, וניליף ראשית הגז צאן צאן מבכור, מה בכור אפילו טריפה אף ראשית הגז אפילו טריפה. מסתבר ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים, כהנים, טמאים, מרובים, מרחם, אדם פשוט, לפני הדיבור. פירוש, הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים ובין נקבות. בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה, אבל במעשר ובראשית הגז פטורים. והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה. אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד. [פירוש מרובים] מעשר וראשית הגז (מעשר) מעט, והבכור מרובים, כי מכל בהמה נקבה בכור, והמעשר אחד מעשרה. [פירוש מרחם] הבכור קדושתו מרחם, והמעשר וראשית הגז לא. [פירוש באדם] בכור נוהג אפילו באדם, לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא. [פירוש פשוט] המעשר וראשית הגז פשוטין, לאפוקי בכור דלא פשוט הוא. [פירוש לפני הדבור] נתחייבו ישראל בבכורה קודם מתן תורה, לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהם קודם מתן תורה. ואמרינן, אדרבא מבכור הוה ליה למילף שכן דומה לו, (דאילו) [באלו] יתום, שלקחו, בשותפות, נתנו, לכהן, בקדושה, ובמכירה. פירוש, בהמה שמתה אמה בעת לידתה פטור מן המעשר, דיליף תחת תחת מתחת אמו, לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום.
